אתיופים ברשת החברתית
![]() שמגלה הגיע לאינטרנט מאי 2011 שלום עליכם גולשים יקרים,כפי שאתם רואים אחיכם פתח בלוג בשעה טובה. גם חשבון בפייסבוק © ויעשה השתדלות לעניין את קהל הקוראים בו. זה זמן מה שעקבתי בעין בוחנת אחר המתרחש בשדה האינטרנטי של הקהילה האתיופית בישראל ולראשונה כאן אביע דעתי בנושא: מה אומר ומה אגיד (: æ צפיתי במשך זמן מהצד, בנכתב על הקהילה ומתוכה. לעיתים הזדעזעתי ופתע נמלאתי אושר, והכל תלוי בנסיבות ובסיבות הכתבות והידיעות העולות עם שחר ומסרבות לרדת בצאת הכוכבים; מהדהדות הן בנו ומשאירות חותם או צלקות רוויות בתקווה או יאוש -בהצלבה-, הכל תלוי! אפילו את הנעליים תליתי(חחח, הרגתי את עצמי מצחוק) … והנה שוב קמתי לחיים מבודח קלות ולו רק להמשיך בדברי הפתיחה בבלוג הבתולי הזה, יומן הרשת בו אתם קוראים עתה מסכם את מחשבותי ודעותי בלבד.|. אז קדימה, מתחילים! תקשורת ופוליטיקה קטנה ובכן ילדים, בעיון בבלוגים באתרים ובמאמרים של בני הקהילה האתיופית בישראל, מצאתי שיש הסכמה כמעט מקיר לקיר בעובדה שהתקשורת משפיעה ומעצבת את חיינו גם בעשור השני של המילניום, אמצעי המדיה השונים הנציחו את האתיופים בישראל כקבוצה קטנה המעוררת הדים רבים. בדברי ימיה בישראל זה מכבר חצי יובל הוזכרה וסוקרה הקהילה האתיופית בישראל בקו כמעט אחיד -על- מעשי האלימות הגוברים בקירבה,מסכנותה, פעריה בחינוך והדרתה משאר התלמידים בישראל, הבדליה התרבותים,זרות,מסתוריים,תמהוניים וכל כך שונים. נו הרי ברור שיהיו שונים – כי זה מה שמחפשים ומבליטים. לפיכך, עולה הצורך לנסות להשפיע בכל הכוח לשינוי המגמה העומדת על כנה בתקשורת הישראלית על כל זרועתיה האלקטרונים והמודפסים; למרבה הצער 'מעבירת המידע' המציגה אותנו כקבע על דרך השלילה,מגכיחה במישרין ובעקיפין את בני הקהילה האתיופית בישראל וברוב הפתעה מוגכחים אנו הגם שתוכנם של הכתבות מבקשות לבשר לנו הישגים אינדיוידואלים בדבר חלוציות 'שיבטית' כזו או אחרת של בת או בן קהילתנו, דוגמאות לכך כפי שאתם יודעים ומכירים יש למכביר. אולם, לדאבוננו חוטאים בסטריאוטיפיזציה בעיקר הכתבים הנמנים עמנו(?) : האחרונים מבלי-משים משמשים שופר למערכות דיכוי הפועלות מדי יום במרחב הארץ-ישראלי,ככאלה הם משמשים דוברות מצוינת לממסד. עבור ספק החדשות שמעסיק אותם אין זה משנה כלל וכלל שפורסים הם הבל ולעיתים גם רעות רוח (רחמנא ליצלן), הללו בעלי השם המשולש תמיד נגישים לכל שואל, רושמים כל חיזיון לילה הזוי שחלמו }: מחדדים עפרונותיהם ומשרבטים קיטונות של שטויות המרוחים לנו בנייר העיתון או בצג המחשב באתרים הגדולים, מתוך כך הגולשים ו/או הקוראים זאת בעיתון מהנהנים ומאמצים את המידע כמו היו לתורה מסיני {&}צרכני החדשות מקבלים תמונה דרך עיניים עצלות,פוזלות ועייפות מחשבה. ממש הסברה גרועה … וזאת בעיה,אם לא הבעיה! אולי בעצם הם לא ה-(בעיה) יש כמובן את מי מאלו המאמץ לחיקו את האמרה 'כל דיל קרוקודיל': אתם תבחינו בהם בצעירותם מתרוצצים לכל עבר ומצהירים שבזה הרגע סיימו דיון סוער על תלמידים ממוצא אתיופי, תלמידים ששער המוסד החינוכי נסגר בפניהם ורק בשל צבע עורם ) : הפוליטיקאים הצעירים ממוצא אתיופי יבדו בפניכם סיפורי סבתא על ישיבות בהולות במשרד הזה ואצל ראש העיר הזה - תוכן השיחה בדוי- ולא המפגש עם אנשי השררה ! –שם - בחדרי חדרים כזיקיות הם רוקמים עתיד פוליטי באופוטוניסטיות שלא יודעת בושה, והדיל(?), חחח משמעו תשתוק ונהפוך אותך בבוא היום לקרוקודיל (שחור?): לעת עתה אנחנו רואים הרבה זיקיות ולטאות זקנות. לא תמצאו אותם אפילו כפרזנטורים לחברת LaCost. ![]() סיפור קצרצר : תסביך המגפון והביצה שלעולם לא צעדה. ישבתי בניחותא במפגש שאירגנה קבוצת עולים ותיקים באחת הערים הפזורות בארץ, שם התקהלו עשרות צעירים וצעירות (נו טוב ,אולי הגזמתי), כמו בהזדמנויות אחרות שנכחתי בהם השיח נשאר סטטי ,נצמדים לאותם רטוריקות :קרי; אפליה בתקציבי העירייה, ההזנחה בשכונות, למה אין מועדון ? - ילדנו והאכזבה מהם (מעניין שאותם אלו שכה התחברו לנושא 'ילדנו והאכזבה מהם' אחזו בסיום המפגש בקבוקי קרלסברג (תביא לי את הירוק (: ) עד שעת סגירת המכולת % .מכל מקום ~ אם תאמר לאלו שיש צורך לשנות דפוסי פעולה היישר הם מוציאים מבית מדרשם את מה שמכונה 'קוד מגילת העצמאות' משמע יש גבול להתנגדות. וההתנגדות 'המוסכמת' (במסגרתה פועלים לרוב) מתחילה ונגמרת כמו תמיד בהפגנה נחמדת: צעדה לכיוון העירייה לשאול את העומד בראשה, למה ולמה (ולמה זה כך, שאלה ראשונה את אביהו שאל לה לה לה לה לה לה הלה – הודי חמודי ::שיר יפה , מכירים? ) אחר כך יושבים עם 'הכתובת' ומניחים שלא הבינו שום דבר, או לפחות משכנעים אותם שלא הבינו נכון ,בסיום הישיבה (נציגי העדה עומדים בד"כ) יורדים אנשי הבשורה במדרגות העירייה מוציאים את המגפון לפרוש בפני ההמונים (במקרה הזה מדובר בקומץ) את ההישגים: ראש העיר הבטיח ש …. עוד השבוע נקיים ישיבת בירור …… ואז שמעתי בפעם המיליון את הפתגם עם 'הביצה' ֶקס בֶֶקס אְנקוּלַל בֶּאְגרוּ יְהֵַדל @ מאז לא חזרתי לשם. * ברור לכולנו שההסכמים 'האתיופים' עם ראשי הערים זה בדיוק כמו לגנוב למישהו את הארנק המנופח שלו ולצפות ממנו לתודה על שקיבל מגנב ארנקו 20 שקל במתנה. הפרד ומשול בעידן הרשתות החברתיות נהיר ששום דבר מהנאמר לעיל לא חדש, בדיוק כמו רוב הדברים הפרושים לפנינו בעולם האתיופי הוירטואלי. וברשת האתיופית הזו יש עוד הרבה לאמר ומעט ל(כוון)עשות, יהיו הסיבות אשר יהיו, אין הצדקה ללוחמה אינטרנטית לבדה בזמן שהמגפוניסטים חוזרים ושבים לזעקות "אבא, אמא, די לגזענות" אומנם יוצאים לרחובות בצדק! אך רחוקים כמרחק מזרח ממערב התובנות שעולות השכם והערב מהכתוב במרחב הוירטואלי לבין מי שבפועל מייצגים אותנו במצעדי השיוויון כשמכשיר הרם- קול בידם . כן,כן הם מייצג אותנו [– ] פאוזה קצרה 'יש בעיות' - תוך כדי הקלדה שכני מעיין בדברים ומגיב (בלייב) לשורות האחרונות . וכך הוא אומר: "אדם כאינדיוידואל אחראי על מעשיו, היחיד אחראי לעצמו וכל השאר נדרשים לדאוג לעצמם-אין שום מדיניות מכוונת מי שירצה יגיע אפילו לירח" ובלה בלה בלה (הוא ואתם לא באמת מאמינים לזה בהקשר ליהודי אתיופיה בישראל, התפיסה המזוכיסטית הזו נעלמה מהעולם וצר לנו ששכני ושכמותו מעדיפים לטמון את ראשם; צפיית חובה בתעשיית החינוך ) אחרי ההפרעה הקצרה הזו הבא נמשיכה ונסביר לשכננו מי הם מבשרי התקווה . || הקולות הביקורתיים העולים לאחרונה חדשות לבקרים הם הם הצוהר לתקווה . סוף סוף נפער פתח והנה אלומת אור קורנת חודרת מבעד לאפילה ומאירה דרך קיר האטימות,השליטה והאדנות ששלטו בנו ממסדית,ספרותית, רבנית וחברתית. עם זאת, דעו לכם מבקריה הגדולים של 'התעשיה האתיופית' שבשלב כזה או אחר הביקורת תשאר שם כמו טפט, צבעו חזק ובולט ככל שיהיה הוא עדיין ישאר טפט – מוכרחים להותיר התחמושת לזמן אמת ולהימנע מיריות לכל עבר – אולי ננצח בקרב אבל נפסיד במלחמה ועם אויבים כאלה אל תתפלאו שהללו יבזזו כל פיסת זהב ויעשוה כשלהם. המושכים בחוטים – (מושג ערטילאי בהקשרו, אבל אנחנו יודעים במי מדובר) לא יאחרו לעודד אחרים החסרים עמוד שידרה להוביל מאבקים נגד גזענות, כך ללא בדיקה מעמיקה מאמינים המעודדים כי רוח ה' נחה עליהם (( ואותם מחמדים (: מקורזלי השיער ירימו הדגל יצעדו לירושלים ויספרו לכל עובר ושב שעשו בעבר מסע מפרך לעבר ירושלים,הם יגוללו זאת כזכרון פועם | את שהתרחש בארץ דוברי הסווהילית ואין זה משנה שבכלל עלו הם על כנפיי הג'מבו. לא ירחק היום ידידיי שהדברים הללו ירקמו עור וגידים, זה רק עניין של זמן... ולא !! זו לא נבואה, זה מבעבע מתחת לפני השטח עם אותה הגברת בשינוי תסרוקת !!! ![]() לסיום אלו שנהנו עד כה ממנעמי 'התעשיה האתיופית' שנים רבות בשלווה וברוגע ללא מפריע –עבורם- גל הביקורת החדש הפרוש לפנינו בדפי האינטרנט הוא כ– סטירה מצלצלת ומשתקת [...]כתגובה לליטוף הלחי שקיבלנו מהם משך רבע מאה כשקוצי סברס הצבר בידם, והנה עתה רעדה פחד ובעתה אוחזת בהם. כעת נותר לבדוק (גם)דרכי פעולה נוספים שירכבו על גל גדול יותר וישטפו עוד ועוד צעירים המחפשים רעיון להזדהות ולהיבנות איתו ויחד לצמוח. באדיבות הבלוג של S H M A G L E ************************************ תגובה : ל-מכתבה של האמא המודאגת . הכותבת סוקרת את הסדרות והתוכניות המוגשות לנו ולילדנו בערוצי הטלויזיה השונים, מתוך דבריה ניתן להבין שהיא שולטת שליטה מוחלטת בכל המתרחש על המרקע. ולמה בעצם (אממממ...) ? הכתבה ערוצי הטלויזיה עלולים להיות חולאים רעים עבורנו ועבור ילדנו, בדיוק כפי שהם עשויים לספק לנו מקורות להעשרה וללימוד. הכל כמובן תלוי בראש ובראשונה בהורים ובתכנים שהם בוחרים לילדהם, יש כנראה (לפי דברי האנונימית) מגוון ערוצים שונים ומשונים הבאים עלינו לכלותנו – אך בניגוד לכך בל נשכח שעדיין משודרות תוכניות חינוכיות על גבי המסך (מי שיתאמץ ימצא גם ימצא). ובימים טרופים אלו שאינך יודעת מי 'יבקר' בסלון ביתך אולי שווה לרכוש דיסק די וי די שבחרנו בקפידה. פיסקה זו הוקלדו במידה והאנונימית מתעקשת לנוון את הילדים מול המסך .
כאמא אני חושבת שייטב לו המסך המנוון ויחדול להידלק, טוב תעשי אם בשעות שהילדים בבית תפעילי אותם :: תציירי איתם , תשחקי איתם,תדברי איתם, תקשיבי להם !!!! תסעדו יחדיו, תצאו לטייל בלילות נעימים אלו, מקלחת הגונה, לספר להם סיפור ונשיקת לילה טוב . יקירתי אם תבצעי את המטלות הללו כהוגן אני מבטיחה לך באחריות שהם לא יחשפו לטלויזיה ובמשך הזמן אפילו יחלו לרכוש את ההרגלים המעוררי מחשבה הללו ולאמצם . כהערת אגב,חשוב להדגיש שאת הילדים כלל וכלל לא צריך לעניין שאבא או אמא עובדים שעות ע"ג שעות, הם זקוקים לאהבה, לאוזן קשבת, שנסביר מה מותר וממה להימנע בעולם הזה, מקצת הכלים שיקנו להם ביטחון; ובוודאי שהם משתוקקים לשחק איתנו, ובקיצור שנהיה ההורים שלהם (ולא כל מי שיש לו ילד הוא הורה ) !!!!
מכל האמור לעיל גם לאנונימית ושכמותה יהיה זמן איכות לעצמה, מספיקה לך פחות רביצת מסך והנה לך זמן פנוי. אני מציעה לך באהבה רבה לנסות ולחשוב איך את מועילה לילדייך ולא איך הטלויזיה והרדיו מזיקים להם, רוצה לחסום את הערוצים הפוגעניים ? אז תתחילי להפעיל את הכישרון הגלום בך להקריב מעצמך למען ילדייך (כן וכן , הקרבה !!!!!). בנוסף לכך גם שום תירוץ של "עיסוק יתר" – משמע לימודים , עבודה וכו" לא בא - על / ב / = (בחרי את המילה או האות הנכונה) חשבון/ם, עליך ועל בן זוגך ליטול חלק משמעותי בעיצוב דור העתיד ופחות לחשוב על חומריות יתר -- ולזכור שהעתיד זה עכשיו, העתיד זה הילדים .
לגבי "שעת השין" עוד טעות שלוקים בה כל כך הרבה הורים, צאו מכל ספרות הילדים ותתחילו לפעול (גם) לפי האינטואיציה שלכם, אז הילד ישן בשעה שמונה עשרים וארבע דקות ועשר שניות, אז זה לא טוב ? זה לא נכון ?. מה שעקרוני זה לא השעה שמונה אפס אפס אלא מהלך היום שלו. ויש גם ימים בהם חטאתם במשחק או בציור מעבר לזמן 'הקצוב' מה טוב ומה יפה, או ערבים שהילד מסרב לסיים את הארוחה אז בוודאי שיש עיכוב, נכון שצריכה להיות מסגרת של זמן, אך עדיין זה לא צבא ואל לנו להתנהג כמפקדים אלא כהורים לכן חשוב להיות גמישים (מעט) במגבלות הזמן אך לא לחרוג יתר על המידה .
אני חייבת לציין בגאוה שדווקא הרבה מן האמהות הצעירות שאני מכירה יותר אחריות מהאנונימית שכתבה את המכתב. כאימא עליי לדאוג לחנך יחד עם בן-זוגי את הילדים ולא להשאיר את מטלת החינוך רק "לצבעים וקולות" . די לנו שהורינו התקשו בחינוך הילדים בשל האתגרים החדשים בארץ חדשה, כיום אנו בוגרות, מבינות וחזקות מספיק להשריש לילדנו את הערכים מבית אבינו ואימנו בשילוב מדוד ומפוקח עם הערכים הטובים שנשארו מן הארץ הזו .
הערה :אין מכתב תגובה זה בא לחנך את האנונימית, אלא לבחון את דבריה מחדש !!! ****************************
על כולנו מוטלת האחריות לזכור ולא לשכוח מאת : דניאל אוריה מאי 2010 המסע של יהודי אתיופיה דרך סודאן הוא אחד המסעות ההיסטוריים,החשובים והמיוחדים של העם היהודי בכלל ושל הקהילה האתיופית בפרט. במסע קשה זה על אדמה חמה ארורה שזורים כיסופים לארץ ציון, שאיפה לממש חלום ישן לעלות לירושלים, לבנות ולהיבנות בה ולהתאחד עם שאר קהילות ישראל בארץ הקודש. יהודי אתיופיה שחלמו כל השנים לעלות לארץ הצליחו לברוח מאתיופיה במטרה להגיע לארץ ישראל.בשנים 1984-1978 החלו אנשי " ביתא ישראל" ביציאה המונית מן הכפרים באזור גונדר ותיגראי לעבר סודאן השמועה ש"הולכים לירושלים על ידי מנהיגי הקהילה " הביאה אלפים מעמנו לעזוב את בתיהם בחשכת לילה, ולצעוד בחשאי לעבר המדבר. מעצב המדליה- אליאס יוסף
במדבר סודאן סבלו היהודים ממעשי שוד, רצח, אונס, רעב ומחלות. כ-4,000 מבני העדה נספו בניסיונם לעלות ל"ארץ ירושלים". רבים אף לא יכלו לקבור את יקיריהם בקבורה יהודית מפחד השודדים במדבר ומאימת השומרים הסודנים. על כולנו מוטלת החובה לזכור ולא לשכוח שישנם אחים שנפלו במדברות סודאן ומנהיגי הקהילה אשר מצפים כי סיפור גבורתם יעבור מדור לדור כשאר סיפורי הגבורה של קהילות ישראל .
****************************************************************** רבין מאת : דניאל אוריה
נובמבר 2009 לאורך כל שנותיי כאן בארץ תהיתי, מהי מקורה של האלימות הפוליטית. מה גורם לה ? מה מניע אנשים להפוך מיצורים תרבותיים נבונים ,ושקולים לרוצחים בדם קר ,ומתפרעים שמוכנים להקריב את חייהם ,למען מטרה פוליטית ,זו או אחרת? מדוע אנשים מחליטים לוותר על הדרכים הפוליטיות הרגילות, ולפנות לאמצעים אלימים.
|